<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תקי"ב</h1>
<h2>דף טז:</h2>
ומה דאיסתפק ליה למר באברין בין של שרצים בין של נבלה שנתערבו בשל התר אם יש להם בטלה אם לאו, דדילמא כיון דאין להם שיעור אף אין להם בטלה כבריה, או דילמא אין להם שיעור אמרו אבל אין להם בטלה לא אמרו. אומר אני כי בבירור יש להם ביטול, שלא אמרו שיהא האבר שאין בו כזית או כעדשה חשוב יותר מן הבשר שיש בו שיעור, וזה וזה יש להם בטול. ולא עוד אלא שמין אחד שחסר ממנו אבר אחד בטל אבר אחד לבדו אינו בטל, ונבלה כולה שלמה בטלה אבר ממנה לא כל שכן.
